רק עכשיו מאפשרת לעצמי לבכות ולהוציא החוצה
את מאורעות 3 הימים האחרונים. 
רק עכשיו, כשהילדים לא לידי, עוצרת להקשיב לבחילות שלי ויושבת להקיא בכתב את "ברכת הגומל" שלי (אם אני, הכופרת של המשפחה, אמרתי לדודו בשבת "לך תעשה ברכת הגומל או מה שצריך", זה מעיד על עוצמת האירוע/ים שחווינו).
העניין הוא, שרק אתמול במאורע #2 הבנתי את העוצמה של מאורע #1.
אתמול, בדיוק שנה מאז התקף האלרגיה הראשון של ליאור, הוא נחשף בטעות לחטיף חלבי ומיד התחיל לפתח אלרגיה.
מהר מאוד היינו כבר אחרי פניסטיל, שיחה עם מד"א, הזרקת אפיפן, אמבולנס, והופ בדרך למיון ילדים בניידת טיפול נמרץ. 
רק במהלך הנסיעה, כשאני שוכבת על האלונקה וליאור עליי מנוטר ומטופל,
נפל לי האסימון:
מזל!
מזל שאני באמבולנס בדרך למיון עם ליאור
ו"רק" עם התקף אלרגיה מסכן-חיים,
ושאני לא בדרך למיון עם דודו.
דודו שהתהפך בשישי 4 פעמים עם הרייזר שלו. 
ורק אתמול הבנתי עוד יותר לעומק כמה מזל היה לו.
לא רוצה לדמיין את השניות האלה של 4 "הפכות" בשטח - השניות האלה שאתה רק מחכה שהכלי יעצור כבר. השניות האלה שהחברים שרוכבים מאחוריו כנראה יזכרו כל החיים...
איכשהו.
איכשהו... דודו וחבר שלו שישב לידו, יצאו בריאים ושלמים (אומרים תודה על השריטות והצלעות הכואבות).
תודה.
חקרתי קצת על ברכת הגומל עכשיו... 
כתוב שהניצל בדרך נס מסכנה גדולה שבדרך כלל אנשים מתים ממנה, יברך:
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה".
דודו, תברך את אלוהי הטרקטורונים והרייזרים, ואת הבחירות שלך בחיים לשפצר את הרייזר ברמה הכי מקצועית ובטיחותית שיש - בזכות הידיים שלך הצלת את החיים שלך!
ותוסיף על ליאור גם כי מסתבר שהוא באחריותנו 
"קטן שניצול מסכנה אינו מברך, כי האחריות על שלומו מוטלת על הוריו".
"קטן שניצול מסכנה אינו מברך, כי האחריות על שלומו מוטלת על הוריו".כמה אחריות, יא אללה... 
כמה אחריות
וכמה שבריריים החיים שלנו.
כאן ועכשיו - זה מה שיש לנו. 
תודה לכל הסובבים שעטפו ועזרו - גם במאורע #1 עם דודו וגם במאורע #2 עם ליאור
ותודה על התזכורת לחיות.
*** כולם בסדר גמור וחזרו לשגרה! ***