סיכום יום #12 
** איך לאבד תיק ולהישאר בחיים... ** (ארוך מהרגיל היום)
1. פְּתִיחוּת:
לא יודעת אם זה אופי ישראלי, או המחשבה שבמדינות זולות חובה להתמקח, אבל אצל גיאורגים מחיר זה מחיר, אין פה מיקוח. לא טוב לך? שלום. ראיתי את זה כבר בכמה סיטואציות סביבנו. מצד אחד אני אוהבת את זה שהם נאמנים למחיר שקבעו, מצד שני - מראה שאין להם כ"כ גמישות.
2. חִיבּוּרִים:
ה"יחד" של הילדים מרגש אותי כל יום מחדש. כן יש עקיצות והצקות, בכלזאת 24/7 כבר כמעט שבועיים, לרוב בחלל אחד, ולמרות זאת: יש פה "יחד" שפשוט ממיס אותי: עזרה קטנה, משחק מסך משותף, התגברות על פחד ממתקן מפחיד, בדיחות משותפות ועוד כל-מיני כאלו שגוברים על כל ריב מעצבן. 
3. יְצִיאָה מֵאֵזוֹר הַנּוֹחוּת:
יצאנו לפארק שעשועים ענק (ציצינתלה). אני עם תיק צד עליי שבמקרה כל הטלפונים היו בתוכו, וניר ודניאל חלקו תיק משלהם.
ההתלהבות מהמתקנים אדירה, עוברים ממתקן למתקן, לפעמים מתפצלים כדי שכל ה-3 ייהנו במקביל, ובשלב מסוים אני קולטת ושואלת "איפה התיק?..." 
מרגע זה התחיל מסע חיפוש ארוך ומייגע אחרי תיק שמכיל ציוד אישי. בהתחלה התפצלנו כדי שליאור ימשיך ליהנות מהמתקנים, בסוף הפכנו ליחידת חיפוש אחת מגובשת.
עברנו כל מתקן ומתקן, שאלנו כל עובד במתקנים.
4. מִיּוֹזְמָה לפְעולָּה:
עובדי הפארק ממש נכונים לעזור. פניתי לאיש אבטחה, שאל במכשיר הקשר על black bag ובינתיים המשכנו בחיפושים וגם לעלות על מתקנים כדי לא לעצור את ההנאה לגמרי.
פתאום בכריזה של הפארק כורזים: "Black bag was found..."
בהתלהבות הלכנו למשרד הראשי, מגיע איש אבטחה, מתאר לנו מה היה בפנים ואומר שהוא כבר נמסר למי שאיבד. ובאמת לפי מה שהיה בפנים - הוא לא שלנו 
האישה הנחמדה (היחידה שמבינה שם אנגלית) לקחה את המס' שלי ואמרה שלפעמים בבוקר אחרי שהמנקים עוברים על כל הפארק, יכולים למצוא.
עדיין כולי תקווה שאולי אקבל הודעה...
וגם אם לא, זה השיעור 
5. בְּחִירָה:
הפעם אני מדברת על בחירה אישית וללא קשר לעסק.
אם יש משהו שקשה לי איתו, זה לאבד דברים.
מאז שאני קטנה אני שומרת טוב טוב על הדברים שלי, ולא מתקבל על הדעת מבחינתי לאבד משהו.
עד שהכרתי את דודו, שהפרעת הקשב וריכוז שלו גורמת לו לאבד, לשכוח איפה הניח וכו'.
וככה גם דניאל עם השפעה של הפרעת הקשב וריכוז.
למדתי (ועדיין לומדת) לקבל את זה.
קנינו לה airpods חדשים כי היא איבדה את שלה לפני הטיסה. ונחשו מה היה בתיק? Airpods. גם של דניאל וגם של ניר... ועוד כמה דברים.
ואחרי שעה של חיפושים, את חלקה דודו עשה ממש בגשם שוטף, הם התחילו לחפש מי אשם, וביקשתי מהם להפסיק לחפש את מי להאשים.
ופה השיעור שלי לנשום ולהפסיק להתעצבן כשמשהו נאבד: דודו אמר להם שהאחריות היא שלו (התיק היה אצלו ככל הנראה) וכל מה שהיה בתיק - הוא יחזיר להם.
מצד אחד אני אומרת לעצמי: פאק, למה להחזיר הכל, שיבינו שזו גם אחריות שלהם ושאם מאבדים לא מייד קונים שוב.
ומצד שני אני אומרת: שחררי, הלכו x שקלים, היה פה שיעור משפחתי לכולם, כפרות.
וכמו שאתן בעצמכן כתבתן לי: בטיול של חודש ברור שיהיו הפתעות, אז הנה עוד אחת לאוסף (אמרתי להם: "אתם איבדתם תיק, אני איבדתי מלון שלם" 
למי שלא מבין שיחזור יומיים-שלושה אחורה).
למי שלא מבין שיחזור יומיים-שלושה אחורה).** בתמונה: ממש התלבטתי היום לגבי התמונה, כי היתה עליי חיפושית משה רבנו צהובה! והיה לי ברור שזו תמונת היום. 
אבל סיפור התיק דורש תמונה מהפארק...
#שפע_איןשנילו (מתייגת כי מוותרת לעצמי החודש על פוסטים ייעודיים)