הפדיחה הכי גדולה שלי ever כאמא. 😢

בשישי, אחרי שבוע גדוששששש בהזמנות מכל פלטפורמה אפשרית, וענייני לוגיסטיקות סביב מכירה, סדנאות, הרצאות, מפגש עצמאיות, וכמובן - ילדים...

אחרי כל זה,

שכחתי דבר אחד חשוב.

שעתיים אחרי שסיימתי את המכירה בשישי, קרסתי למיטה.

התעוררתי למלא הודעות, טלפונים,

ולהבנה הנוראית ששכחתי יומולדת של חבר של ניר

ניר התבאס ממש, בכה, האשים אותי שהרסתי לו,

אני בכיתי גם... התנצלתי ולקחתי על עצמי את מלוא האשמה. אחרי שהוא נרגע הוא אמר שאני האמא הכי טובה בעולם

הייתי בטוחה שפדיחה גדולה כזו לא תחזור, והנה אתמול... (כשהמוח עוד שקוע בהרצאה שהעברתי בסלעית)

הורדתי את דניאל במכולת בידיעה שאני מורידה את ליאור בגן ומיד אוספת אותה חזרה.

אממה.... אחרי הגן, באוטומט, המשכתי הביתה

אחרי כמה זמן, דניאל הגיעה בוכה הביתה

וגם הלב שלי התחיל לבכות ולהתאכזב.

התנצלתי אינספור פעמים ואמרתי לה שזה מה שקורה כשאנחנו מעמיסים יותר מדי...

או כמו שחברה שלי אמרה:

"עם כל הדברים שיש לנו, משהו חייב ליפול..."

מבטיחה לעצמי החל משבוע הבא לחזור להילוך רגוע יותר,

כזה שבו לא "נופלים" לי דברים,

כזה שבו אני לא שוכחת ילדים...

** בתמונה: כך תעשה הילדה לאמא שלה ששכחה, תברח ללילה למחנה...