מי שמכיר אותי ב-15 השנים האחרונות יודע שאיפשהו במהלך יוני ולאורך יולי אני נכנסת ל"מצברוח אמאבא", מצברוח אזכרה, מצברוח פעם-שמח-פעם-עצוב... סף הרגישות שלי הרבה יותר גבוה בתקופה זו.
אתמול הגיעו אליי לסדנא שתי בנות מקסימות בנות 18 ו-27 שחגגו לאמא שלהן יומולדת,
ואת הסבב המקדים שאני מקיימת, שהוא-הוא הערך הכי חשוב מבחינתי בכל הסדנא, הן עשו בצורה כל כך מרגשת, בכזו פתיחות, הערכה והערצה בין אמא לבת ובין בת לאמא, ואחרי שנה שלמה שאני נקייה מהורמונים, בכיתי שוב מתוך התרגשות: לא רק מעצם השיח ביניהן והאהבה ביניהן, אלא גם מתוך געגועים לאמא שלי ולשיח הפתוח, המעריך, המעריץ והכל-כך אוהב עם אמא שלי.
(אני לא מקלידה את הטקסט אלא מקליטה, והקול שלי פשוט נשבר...)
לאור כל התהליך שאני עוברת בעצמי בחצי שנה האחרונה בסדנאות (ביחד איתכן), ולאור העובדה שאמאבא שזורים במרחב החדש שאני יוצרת, אני צופה לעצמי חודש יולי happy-happy (בציניות, כן?... 
)
)מי שרוצה לספוג אותי בשיא רגישותי,
מוזמנת להגיע לסדנאות בחודש הקרוב 