ח"י שנים. אבל אתם בכלל מתים... 
ואיכשהו בחצי שנה האחרונה אתם חיים אצלי מאוד:
חיים בלב, חיים בתמונות על המצגת, חיים בסיפורים שאני מספרת בהרצאה,
ורק את הסרטון שלכם אני עוד לא מסוגלת להוסיף למצגת.
והסרטון מחכה.
קיצרתי אותו כבר מ-8 דקות ל-4, ונותר רק להעניק לו חיים על-גבי המצגת. 
ואני דוחה את ה"חַיּוּת" הזו משום מה...
אבל אין ספק שההרצאה הכניסה מימד של "חַיּוּת" לאמאבא,
אני חיה כל הרצאה מחדש אתכם כילדה,
חיה כמעט-מחדש את ה-7.7 
וחיה מחדש את אותם רגעים של "אחרי"
ומתמודדת עם המון עניינים שהודחקו כנראה
ואני עוצרת היום להתבונן עליהם כבת 43
ולא כבת 25,
יתומה טריה.
אמאבא,
אתם הנצחה של החיים,
של איך לחיות את החיים כאן ועכשיו.
וגאה להחיות בכל אחד ואחת מבאי-ההרצאות את הניצוץ החבוי/כבוי שחי בתוכם וגורם להם להיזכר/להבין מה באמת חשוב להם בחיים כרגע.
לפני שיהיה מאוחר מדי
*♡*♡*♡*♡*♡*♡*♡*
מעבירה את זה הלאה בהרצאות בשבוע הקרוב:
בת חפר, חמישי 13.7 בשעה 20:30.
העוגן, שלישי 18.7 בשעה 20:30.