#חמישיחיובי בצל השואה 》הגענו לשלב שהעדויות שנותרו הן מ"הילדים של", אלה שחיו עם הורים "שרוטים" מהשואה או אלו שחיו עם הורים שבכלל מכחישים את השואה (למרות שהיו שם).
אני לא אוהבת לצפות בסרטי שואה כי זה עצוב, כבד, כואב.
הפעם בחרתי ללכת להרצאה בהקשר של שואה כי היא של רוני, ומדובר על סיפור פרטי של רוני מהבית - על אבא שלה (והבונוס הוא שיש תמונות שהיא צילמה את אבא שלה לפני 20 שנים) - מהעיניים שלה ומהמקום הכי חשוף ופתוח שיש.
* לראות את הנוער של גוש חי"ה מצטרף להרצאה, מיד לאחר טקס יום השואה, היה ממש מרגש.
* לשמוע את רוני ולראות עיניים דומעות בקהל (ביניהן שלי) היה מרגש, מצמרר, כואב, מעורר שאלות. 
* נחשפנו גם לנתונים עובדתיים ומספריים על קצבאות וכמות ניצולים (שמספרם יורד משמעותית מחודש לחודש עכשיו, כי הם הגיעו לגיל...) נכון להיום יש בישראל 161,500 ניצולי שואה. לפני 3 חודשים היו 168,000!
* הסיפור שלהם חייב להימשך, חייב להישמע. אם לא מהפה שלהם, לפחות מהפה של הילדים שלהם.
* כמו שרוני אמרה אתמול: "אדם לאדם - אדם". המינימום שניתן לעשות כרגע הוא לאפשר להם לחיות את חייהם (שנותיהם האחרונות 
) בכבוד בסיסי ולתרום למענם מה שבאפשרותכם להעניק. **לינק לתרומה בתגובה מטה**
) בכבוד בסיסי ולתרום למענם מה שבאפשרותכם להעניק. **לינק לתרומה בתגובה מטה*** ורוני, את עשית מעל ומעבר, אבל המינימום (והמקסימום) שאת יכולה לעשות כרגע הוא להעניק להרצאה שלך חיי אינסוף ולהמשיך לספר אותה לא רק ביום השואה 