#חמישיחיובי >> היה לי ברור שאני לא רוצה לקרוא בהלוויה,

אז כתבתי הספד באמצע הלילה (בכלזאת, לוקח זמן להירדם אחרי שמסתכלים למוות ולאדם אהוב בעיניים הכי מקרוב שיש...),

עמדתי בגבורה ליד הארון (משהו שנמנעתי ממנו במשך 20 שנה)

וספדתי לך.

את עיבוד השעה האחרונה איתך אני עדיין מעכלת, מעבדת, כותבת,

אבל בינתיים משהו קצת יותר "רשמי" למען מי שאת ומה שהיית עבורנו

"נאוהל'ה,

כבוד בשבילי לעמוד כאן היום ולדבר,

וכבוד היה לי אתמול להיות איתך בנשימות האחרונות

נשימות אחרונות באותו בי"ח שבו הענקת אלפי נשימות ראשונות לתינוקות חדשים שהגיעו לעולם,

ממש סגרת מעגל אתמול ב"הלל יפה", שגם אתמול עוד שמענו איך שמך הולך לפנייך - 40 שנה בחדר לידה, אחות אחראית שנתנה את כל כולה וכנראה יילדה פה גם לא מעט מהנוכחים שבאו לכבד אותך בדרך למנוחה.

נאוה,

לגמרי זכינו בך.

הסבתא הנוספת של הילדים: של נמרוד, נדב, דניאל, ניר וליאור. היית שם מהרגע שהם בבטן, בכל אחת מהלידות ומטפלת בהם באהבה ודאגה אינסופית עד היום. מתעניינת מכל הלב, מפנקת בנתינה אמיתית עד השניה האחרונה, מוודאת שלכל אחד מהילדים יש את מה שהם צריכים, לוודא שהם אכלו כמובן, ואותו הדבר בדיוק גם לילדים הגדולים - מיכל ודודו.

אז נאוה, אנחנו כולנו בסדר,

אנחנו בעיקר רגועים עכשיו שסיימת עם הסבל הזה,

ועם כל הדבר המכוער הזה שנקרא מוות או זיקנה.

אני חייבת להגיד לך שזכית למעטפת יפהפיה בימים האחרונים שלך: שרה וכולנו היינו סביבך כל יום מהבוקר עד הלילה, זכית לצוות רפואי איכפתי שדאג לך ממש עד לפני כמה שעות. זכית לכמה שפחות סבל וכמה שיותר אהבה

כמו שאמרתי לך אתמול בדקות האחרונות:

כל אחד ואחת מאיתנו אוהבים אותך ומודים על כל מה שעשית למעננו, ועשית המון!!!

ועכשיו, נאוה, לא רק שאת לא סובלת, את גם הולכת להתאחד מחדש עם צביקה ושאול,

אתם חוזרים להיות משפחה שלמה

אוהבים אותך

וכבר 4 שבועות ו-4 ימים שאנחנו מתגעגעים."