השבוע הרגשתי שתלשו לי חתיכה מהלב...
וכן, גם לי, עם החשיבה החיובית הבלתי-פוסקת, מותר להישבר, לבכות, לבקש זמן לעצמי כי אני לא יכולה להכיל כבר ומרגישה שאין "אני", אין "רני", אין "הסטודיו של רני"...
כל שבוע שעבר היה לי ברור שביום שני אני מקבלת את ה"חיים" שלי בחזרה: החיים האלה שבהם אני מנהלת את הזמן לעצמי, מנהלת את העסק, סוגרת סדנאות, משווקת... היה לי ברור שביום שני ליאור נכנס לגן.
אבל! ביום ראשון, כשעשינו ב.דם לאלרגיה, הרופא ביקש לחכות לתוצאות הבדיקה ולא להכניס אותו לגן מחר.
זה שבר אותי.
זה לא העניין של עוד שבוע-שבועיים מעבר לחודשיים שכבר נשאר איתי.
זה יותר העניין שכבר
כל כך,
כל כך,
כל כך
ציפיתי לחזור לעשייה ב-full time.
אז כן, ביום שני בערב כבר נשברתי, וזה הצטרף לזה שמשהו עם הצביעה במרחב החדש בסטודיו לא הלך כמו שרציתי, ודודו נאלץ לתלוש את המשפטים הקיימים מהקיר, וכשהוא אמר לי שהוא נאלץ לתלוש מהקיר - באמת שהרגשתי כאילו תלשו לי חתיכה מהלב...
רחמים על דודו 
ברור לי שהכוונות שלו טובות, אבל לאור התהליך שאני עוברת שם היה לי מאוד קשה לדעת שגם החדר פתאום לא מתקדם כמו שצריך.
ברור לי שהכוונות שלו טובות, אבל לאור התהליך שאני עוברת שם היה לי מאוד קשה לדעת שגם החדר פתאום לא מתקדם כמו שצריך.זו דוגמא מדויקת למה שאמרה אתמול קולגה במפגש עצמאיות: החיים והעסק הם לא קו ליניארי, תמיד יהיו מהמורות ומכשולים בדרך, אבל מה שחשוב זה לעבור, לדלג ולהמשיך את הקו הישר. לא להיעצר ולא להיתקע, פשוט להמשיך.
וזו גם הדוגמא שנתתי לדניאל השבוע, שממרום גילה (7.5) אמרה לי השבוע "יש לי יום לא טוב", וכ"כ שמחתי שאני יכולה לחלוק איתה את העובדה שגם לאמא יש יום לא טוב, וגם אמא לפעמים בוכה, וגם לאמא לפעמים קשה, וזה בסדר!
ומחר יום חדש! זה מעולה שהיא יודעת לשקף את הרגשות ולשחרר אותם החוצה, ויחד עם זאת, ובזכות זאת - פשוט להמשיך!
אז גם אני המשכתי! 
בסופ"ש הקרוב צביעה מחדש של כל החדר,
הדבקת משפטים חדשים,
ארגון הכיסאות הורודים החדשים שהגיעו,
ועוד הרבה הכנות מאחורי הקלעים לקראת המרחב שאני יוצרת עבורך.
והבשורה הכי טובה שהתקבלה היום שעוזרת לי להמשיך בקו ליניארי שממש נוסק למעלה:
התוצאות התקבלו, וביום ראשון ליאור נכנס לגן! (הפעם באמת!)
זהו, פרקתי,
יאללה - חג שמח!! 
