#חמישיחיובי 》》חזרה ליום התאונה...

אני לא מדברת על זה הרבה.

על אמאבא אני כן מדברת,

אני מחייכת כשאני מדברת עליהם,

נעים לי בלב כשאני מדברת עליהם,

אבל לדבר על הרגע שבו הודיעו לי על התאונה זה בהחלט לא פשוט. וזה המשפט שמאיר, השכן היקר שלנו, אמר לי כשכבר בכיתי ודרשתי שיגידו לי מה קרה: "הגרוע מכל"...

זה היה היום הגרוע בחיי ובהחלט הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לי ולכל אדם אחר לדעתי.

לא קל לי בכלל לדבר על זה וגם עכשיו כשאני כותבת אני עם דמעות בעיניים, אבל זה מחזיר אותי לנקודה שבה אני כל פעם אומרת לעצמי:

"גרוע יותר בחיים שלי כבר לא יהיה", אז לחשוש ממהלך או מתוצאה שאולי תקרה או לא תקרה - כמה גרוע זה יכול להיות??

ופה אני אומרת גם לכם - אם אתם חוששים מאיזשהו מהלך, תיעזרו בשאלה הזו כמו שיוטבת שאלה אותי "מה הגרוע ביותר שיכול לקרות?"

ואם עברתם אי-אלו טרגדיות, טראומות, אסונות, מהפכות בחיים שלכם, אני מניחה שיותר גרוע מזה לא יכול להיות.

מקסימום, לא צלחתם מהלך שחששתם ממנו?

לא נורא, עוברים למהלך הבא.

תזכרו תמיד להסתכל על המצב בפרופורציות

פרופורציות ביחס לעצמכם,

לא ביחס לאחרים.

סופ"ש חמים ונעים לכם!