#חמישיחיובי 》》"יַלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם 
כִּי פְּרִי גַּעְגּוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם:
בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם,
חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם.
תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם,
גּוּפָם יִשְׁכֹּן בְּבָתֵּיכֶם, אַךְ לֹא נִשְׁמָתָם
כִּי נִשְׁמָתָם מִסְתּוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר-
שָׁם לֹא תּוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם.
אֶפְשָׁר לָכֶם לַחְפֹּץ לִהְיוֹת כְּמוֹתָם אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּמוֹתְכֶם,
כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה לֹא אָחוֹר, וְהֵם לֹא יִתְרַפְּקוּ עַל הָאֶתְמוֹל."
(מתוך ״הנביא" מאת ג׳ובראן חליל ג׳ובראן).
גיליתי את השיר הזה בשיעור פוטותרפיה האחרון,
בדיוק בימים שאני חושבת על איך אמאבא חינכו אותנו,
לא לייצר תלות באף אחד,
גם לא בהם.
לירי אחותי היתה בחודש 9 עם נכדה ראשונה כשהיתה התאונה,
ואני זוכרת שבמהלך ההריון אמא אמרה לה שהיא תבוא פעם בשבוע לעזור, לא יותר: 
גם יש לה נסיעה לא קצרה (מסלעית לגדרה), וגם יש לה חיים משלה (עבודה, חדר כושר, זמן זוגי עם אבא, תרבות עם חברות ועוד כיאה לאישה בשיאה בת 51. כן, רק בת 51!)
בימים האחרונים חשבתי על זה הרבה - כמה אני מעריכה את ההפרדה הזו שהיה חשוב להם לייצר (לא יודעת כמה הם היו עומדים בזה אם היו פוגשים את אור, הנכדה הראשונה שלהם, אבל עצם ההצהרה זה מספיק ראוי בעיניי 
),
),לשמור על גבולות,
לשמור על הזוגיות,
לשמור על נפרדוּת,
לאפשר לנו כילדים לשמור על עצמאות.
ואז בשיעור פוטותרפיה דובר על נפרדוּת,
ועל ספר השירים "הנביא" של ג'ובראן חליל ג'ובראן,
ספר שאני זוכרת שהיה לאמא בחדר!
סגירת מעגל שכזו?
סימן מאמא רגע לפני ה-7.7?
מה שבטוח:
הַחַיִּים שלי פְּנֵיהֶם קָדִימָה אבל גם המון לאָחוֹר,
וְלֹא נותר לי אלא להתְרַפּק עַל הָאֶתְמוֹל... 
ביום ראשון נציין 19 שנים של נפרדוּת 
** בתמונה: 2 מתוך 7 נכדים מכירים את סבא ניר וסבתא ליאורה מהתמונות והסיפורים,
הכי נפרדוּת שיש...