#חמישיחיובי 》》יש לי כיווץ בבטן כשאני כותבת את זה,

חודש יולי אמור להיות חודש שמח: קיץ, חופש, צבעוניות, אווירה קלילה שכזו (מתעלמת לרגע מ"כובד" הקייטנות/אי-מסגרות...),

אבל אצלי יולי הוא החודש השחור ביותר שקיים.

כבר 18 שנים

וכן, אני מרגישה אותו כבר ביוני.

אני מרגישה אותו כל השנה, כל השנים, אבל סביב ה-7.7 הכאב מתעצם ואני מרשה לעצמי לעצור ולכאוב

השנה עשיתי צעד עוצמתי שמעביר אותי מסע של התמודדות מול שאלות והדחקות,

ועצרתי מדי חודש לדבר על אמאבא,

על מה הם היו עבורי, עבורנו,

ומה הם השאירו לנו אחרי התאונה.

כבר חודשיים אני דוחה את הרגע לקבוע הרצאה נוספת, כי ברור לי שאין סיכוי לדבר על אמאבא ביולי, ובטח לא על חשיבה חיובית כשכולי מכונסת בתוך הכאב שלי.

עד שאתמול עשיתי את הצעד!

2 צעדים, יותר נכון.

שלחתי אתמול 2 סמסים ל-2 מארחות מרגשות:

"יאללה, נלחמתי בעצמי בלא-לקיים הרצאה ביולי, והחלטתי לקיים הרצאה ביולי "

אז יש 2 הרצאות חדשות!

1. אחת בבת-חפר אצל אירית אוחיון (הסבר על הקשר שלנו יגיע בנפרד ).

2. והשניה במרכז שבילים של סמדר הראל, קיבוץ העוגן.

גאה בעצמי. באמת. חתיכת צעד וחתיכת התמודדות.

אז... אם רציתם להגיע להרצאה ועדיין לא הגעתם,

תרשמו לי בתגובה איפה נוח לכם,

ואעדכן אתכם בתאריכים הסופיים