#חמישיחיובי 》כי חייבים משהו לשאוף אליו...
כשאני כותבת תוכן ללקוחות שלי, אני צוללת ממש לתוך העולם שלהם.
אני כותבת לאחד הלקוחות שלי על השפעה של ריחות שאנחנו קולטים סביבנו. 
תוך כדי שאני מבצעת מחקר לטובת הכתבה, נחקק לי בזיכרון המידע שאני מלקטת ולומדת,
ואחד הדברים שהכי הציקו לי בעניין הריחות זה ההבנה שחוש הריח הוא החוש עם הזיכרון הארוך ביותר בגוף האדם, 
ובאותו רגע נזכרתי בהודעה שכתב לי חייל שצילם בקיבוץ בדרום: שגרוע יותר מהתמונות שנחרטו לו בזיכרון,
זה הריח שאופף את כל הקיבוץ… 
מאחלת לתושבי העוטף שיוכלו כמה שיותר מהר (!!!) להחליף את זיכרון הריח ההרסני והמזעזע הזה בריחות של דשא ירוק, פרחים יפהפיים וניחוחות בישול ואפייה מכל בית,
כשהם עטופים בביטחון הראוי להם. 
(הפוסט נכתב תוך כדי שאני כותבת את הכתבה ללקוח, לא הייתי מסוגלת להמשיך בלי לשחרר את זה מהסיסטם…)
** התמונה הנדירה של גיא שמואלי הנדיר-בעצמו, מהרגעים בחיים שנשימתי מתמלאת:
טרקטור חורש במרחבים הירוקים. 