לאבד הורה זה מזעזע. זה מטלטל...
לאבד 2 הורים זה בלתי נתפס. זה מטלטל...
כשהייתי בת 25 וההורים שלי נהרגו, חשבתי שלסיים את החיים בגיל 51 זה יחסית בסדר, הם נהנו הרבה בחיים שלהם, הם יחסית מבוגרים... ועוד כל מיני מחשבות כאלה של נאיבית בת 25.
עם הזמן, כשאני מבינה מה זה באמת 51, אני מפנימה וקולטת כמה צעירים הם היו, קולטת כמה הם עוד היו יכולים להספיק בחיים שלהם ועדיין להיות היום רק בני 65.
ביום שני עברתי טלטלה רגשית מקצה לקצה לאורך כל היום: זה נע בין פרישה של שרה חמותי לאחר 47 שנים באותו בי"ס ועם מסיבת הפתעה מרגשת עד דמעות, ובין הודעה נוראית מעדי, חברה שלי מגיל 16, שאבא שלה נפטר, והלוויה שחצי ממנה ניהל בעצם ספי, אבא שלה, בשעותיו האחרונות: מי יכתוב הספד, איזה הספד הוא יכתוב... מעין רוח אצילית וחיובית שריחפה לאורך כל ההלוויה והסתיימה גם בשיר שספי בחר שיתנגן בזמן נשיאתו אל הקבר,
"מעגלים מעגלים" של עידן רייכל, קבלו כמה מילים נבחרות:
"מעגלים, מעגלים
איך שאנחנו נשארים
בסיבובים של החיים
נאחזים באנשים
מעגלים, מעגלים
איך שאנחנו נשארים
מתעוררים ליום חדש
חוזרים ושוב מנסים
...
להתנפץ אל החיים
להאמין, לא לוותר"
ואני עם "סלט" בראש עם 3 נקודות זמן זהות נכון להיום, 3 סופים שונים לגמרי, 3-4 סיפורי חיים שלמים אך לא שלמים:
אמאבא (יכלו להיות) בני 65, כבר 14.5 שנים ש-65 רחוק מהם ולא ייגע בהם לעולם. סיימו את החיים ברגע, בלי יכולת לתכנן דבר.
ספי בן 66, חי את החיים, ובעודו חי אותם, מחלה ארורה הציבה לו את המוות מול העיניים, יום יום התמודד ונפרד ביחד עם משפחה וחברים, ובמקביל מתכנן את הלווייתו, "פשוט" כך.
שרה, בת 67, מסיימת חיים שלמים במערכת החינוך, ומתחילה "חיים חדשים" ולא נודעים, הכל פתוח לפניה! שרה, זו "קריאת השכמה" בשבילך, ובהמשך למה שכתבו לך הילדים בבי"ס - זה הזמן שלך לנוח, ללמוד, להעשיר, להיות, להתפנק. לא יהיה זמן אחר, זה הזמן שלך!
(עכשיו פתאום נזכרתי: מיכל שיריינה לך מקום בסדנת "חשיבה חיובית" אצלי בדיוק בזמן המתאים 
).
).אז מה המסר שלי אליכם?
תחיו את החיים במחשבות חיוביות.
תחיו את החיים, נקודה.
תכננו איך אתם חיים אותם לפני שתגיעו למצב שתצטרכו לתכנן את ההלוויה שלכם,
או... שלא יהיה לכם זמן לתכנן בכלל.
עדידוש, חיבוק לילה טוב לכולכם 