#חמישיחיובי >> פדיחה להודות בכישלון, לא? 
נרשמו לי לסדנא האחרונה רק אמא וילדה אחת,
ולצערי זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי בסדנאות הפתוחות בשנה האחרונה.
לפעמים אני מחליטה לקיים בכל מקרה,
מה שבטוח - כלכלי/עסקי, זה לא… 
אבל מבחינתי יש לי כאן כמה שיעורים לעצמי העצמאית:
1. למרות שהסדנאות לא מתמלאות מאז 7.10, אני לא מרימה ידיים, לא מפסיקה לפרסם.
למה? כי אני יודעת כמה הסדנאות האלו מרחיבות את הלב וממלאות חלק מאוד חשוב בקשר של אמא ובת, במיוחד בשנה האחרונה.
2. אני לומדת להגיד בלי להתבייש “אני מצטערת, אבל אין לי עוד נרשמות ולכן הסדנא תידחה לחודש הבא”.
זה עדיין מבאס, אבל זה מה יש…
3. אני מבינה שה”כישלון” (אם אפשר לקרוא לזה כישלון) שלי יכול לתת כאן כוח ודוגמא לעוד בעלות סדנאות שמתייאשות מהר מדי.
4. זו תזכורת לכולנו שהחיים שלנו בשנה האחרונה עברו טלטלה ואנחנו חיים יותר על הקצה ובספונטניות, ולכן יש הרבה שמחליטות/ים להירשם ממש ברגע האחרון.
5. בדיוק בגלל הנאמר ב-4, חשוב לנו למלא את החיים שלנו בזיכרונות וחוויות שימלאו אותנו ויתנו לנו כוח להמשיך בשגרת חיינו הלא-שגרתית.
בקיצור, מה שרציתי להגיד,
שאמא וילדה בת 4 מחכות לעוד אימהות/סבתות וילדות (כולל נערות!)
שיצטרפו לסדנת תכשיטים ביום ראשון 16.2 בשעה 16:30.
מי באה?? 