#חמישיחיובי >> קפיצת ההתרגשות שלה חרוטה לי בראש.
היא צעקה לכולן "סיימתי! אני בחיים לא סיימתי יצירה בסדנאות! זו פעם ראשונה שאני מסיימת!!!" (לא, לא הגזמתי בכמות סימני הקריאה).
היא ממש צהלה משמחה וקפצה. 
זו לא ילדה קטנה.
וכששאלתי אותה מה היה שונה הפעם שגרם לה לסיים, זו היתה התשובה:
"אני מאמינה שזה קשור לזה שאת נתת לי מרחב.
את לא לחצת עליי ולא אמרת לי מה לעשות, פשוט נתת לי ספייס, זה בזכותך.
תודה רבה רבה! זו תחושה כל כך טובה לדעת שסיימתי משהו בפעם הראשונה!"
והמון המון בזכותה שלא ויתרה 
אני לא יודעת מה עבר עליה או על שאר הנשים בחייהן, אני בטח ובטח לא שואלת שאלות, ואני גם לא מספרת על עצמי או על האובדן שלי כדי להימנע מטריגרים.
אני מגיעה נטו אני. רני.
גם בסדנאות אצלי אני מגיעה "נקי",
ללא שיפוטיות ועם מקסימום הכלה וסבלנות,
כל אחת בקצב שלה ועם היכולות שלה. 