#חמישיחיובי >> 10 שעות אחרי שכתבתי את המשפט הזה על אמא, היא (אמא שלי!) הגיעה אליי. 
זה המשפט מתוך הפוסט שעלה בלילה:
"אֲנִי בִּילִּיתִי פַּעַם אַחֲרוֹנָה עִם אִמָּא שֶׁלִּי לִפְנֵי 20 שָׁנִים.
וְאַתְּ? מָתַי בִּילִּית עִם אִמָּא שֶׁלָּךְ פָּנִים אֶל פָּנִים?"
בום.
ישר הכיווץ הזה בלב. או בבטן. או שהם נהיים עיסה אחת ברגע כזה?...
ענף שקדיה מחזיר אותי לכביש שמוביל למושב סלעית,
כביש שלקראת האביב מתמלא בשקדיות משני צדי הדרך,
ותמיד כשהחלה הפריחה אמא ואני עצרנו לקטוף ענף קטן והבאנו הביתה.
אז כשמורן הביאה לי ענף קטן בתוך בקבוק זכוכית,
זה כאילו היא הביאה לי את אמא.
למרות הדמעות,
זה לא מעציב אותי.
זה מרגש אותי.
קיבלתי ד"ש עם ריח מוחשי מאמא. 