לא ידעתי שאפשר לחיות ב-2 עולמות מקבילים...

היו לי ביומן 2 סדנאות השבוע:

אחת של קבוצת נשים שרצו לחגוג 50,

אחת של צוות עובדות של קופ"ח "מאוחדת".

היה לי ברור ששתיהן מבוטלות,

כי מי מסוגל בכלל ליהנות ממשהו בימינו?...

החוגגות אכן ביטלו,

ואילו "מאוחדת" ביקשו להישאר מאוחדות. הופתעתי.

בבוקר, אחרי שהכנתי את הסטודיו, העליתי סטורי עם גרון חנוק ודמעות בעיניים - המציאות הזו שנשים יגיעו ליצור, לצחוק, ליהנות יחד - לא "ירדה" לי בגרון.

אבל מהרגע שהן הגיעו - צללתי לעולם אחר, לעולם שאני שוחה בו היטב, עולם שמכניס לי חמצן לריאות ולנשמה

מסתבר שהן, כעובדות חיוניות, חזרו לכביכול-שגרת-עבודה כבר מה-8.10... הן אמרו לי "אין ברירה".

נקרע לי הלב לחשוב שלא היתה להן ברירה אלא לחזור לשגרת עבודה כאילו כלום,

אבל מצד שני - אני מקנאה בהן שלא היתה להן ברירה, והן המשיכו בקצב החיים - כי החיים באמת חזקים מהכל.

אני יודעת את זה על בשרי טוב טוב... ♡♡

חייתי למשך 3-4 שעות ביקום מקביל, יקום שהכל בו שגרתי, יקום שהחיים הפרטיים בו ממשיכים.

כנראה שזה החמצן והתזכורת שהייתי צריכה:

להתחזק,

להרים את הראש עוד קצת,

אולי אפילו להתרחק לרגע מהסברה, סרטונים ועדויות.

וכחיזוק אחרון - כשסיימתי את הסדנא,

חיכו לי 2 הודעות מ-2 לקוחות תוכן חדשים וגדולים.

החיים ממשיכים.

עם כל העצב, הכאב והלב המדמם.

#חמישיחיובי (קשה לי לכתוב את ה-# הזה, ממש מכריחה את עצמי).

** ותודה לאלינורי שלי, שהרימה את האנרגיות גם עם פינוקים מלוחים ומתוקים