כשאני חושבת על יום המשפחה אני חושבת במובן של המשפחה הגרעינית שלי: דודו, דניאל, ניר, ליאור.
אבל היום, לאור כל החודשים האחרונים שאני כותבת המון על אמא ואבא, פתאום כשאני רואה תמונות משפחתיות ברחבי הפייסבוק זה צובט לי בלב.
ולאור כל התהליך שאני עוברת עם הסדנאות והכתיבה, ולאור התהליך שמשתתפות הסדנא עוברות, רציתי לשתף אתכם במכתב שכתבתי לאמאבא ליום נישואים לפני 17 שנים (עצוב כמה שזה נשמע רחוק...)
✉❤
"ינואר 2003
אמאבא!
30 שנה! לא להאמין!
פשוט קוץ אחד בתחת של השני...
אני לא רוצה להשתפך יותר מידי, אז אני אגיד את מה שיש לי ממש בכמה מילים:
מימיי לא סגדתי למישהו, ומאז ומתמיד אני מאמינה בזה שאין אדם מושלם בעולם. אבל אם יש 2 אנשים שאותם אני הכי *מעריצה* (וזו מילה שאני לא משתמשת בה...) –
השניים האלה הם אתם.
ולא בגלל שאתם ההורים שלי!
כל אחד מכם מיוחד בדרכו שלו ומוצלח בדרכו שלו, ובגלל זה אני כל-כך מעריצה אתכם, ולוקחת קצת (או הרבה) מכל אחד מכם, וזה מה שדוחף אותי קדימה.
אני מעריצה את האהבה ביניכם שפשוט פורחת לה מיום ליום, ואני ממש גאה בכם על 3 היצורים שגידלתם - שברגע זה מאושרים ומצליחים בחייהם (נדמה לי...)
ומאחלת לעצמי שיהיו לי חיים לפחות כמו שלכם שיודעים לנצל וליהנות מכל רגע ורגע.
מתה עליכם יותר מכל דבר אחר!
רני"
❤✉
ולכם, יש לי לומר:
תנצלו כל רגע ליהנות מהמשפחה והמשפחתיות שלכם,
תנצרו כל חיבוק, נשיקה, צחוק מתגלגל - כי זה יכול ברגע להיגמר...
תממשו את עצמכם כדי שהמשפחה שלכם תחווה אתכם מאושרים ומסופקים,
פשוט תגידו כן לחיים, כי לפעמים עלול להיות מאוחר מדי...
רוצה להתאמן יחד על "כן לחיים"?
מוזמנת לסדנת "יוצרת עבורך חשיבה חדשה"
* בתמונה המחשה שהם אכן אחד בתחת של השני 😉❤