סביב יום האישה אני נתקלת בשבוע האחרון בכל מיני הגיגים הקשורים לנשים ותקרת זכוכית.
הדוגמא והמופת שלי זו אמא,
ולא בזכות מגוון התפקידים שביצעה לאורך השנים,
לא בזכות כמות המקצועות שרכשה במהלך חייה,
לא בזכות כמות הסניפים של שופרסל שהקימה וניהלה,
לא בזכות היכולת שלה לשלב בין קריירה לבית (למרות שאני זוכרת שכשהייתי בת 10 "איימתי" עליה שאני אכתוב מכתב למנכ"ל שופרסל דאז על כך שהיא בקושי נמצאת בבית 
),
),אלא בזכות דבר אחד שהיא לימדה אותי ולפיו היא התנהלה כל חייה, לא משנה באיזה תפקיד היתה:
"תמיד תדברי בגובה העיניים. גם לעובדים, גם ללקוחות".
ובאמת תמיד נהגתי ככה, מאז שאני ילדה. תמיד בגובה העיניים, גם אם זה הילד שכל הכיתה לא אהבה, גם אם אלו בנות שעבדו תחתיי, גם אם אלו עובדים "זוטרים" (ממש לא אוהבת את המונח הזה) - תמיד בגובה העיניים, לא משנה מה ה"היררכיה" (עוד מונח מעיק...)
אז לכל הנשים החזקות (כולנו) - אם ניפצתן את תקרת הזכוכית, אל תשכחו להישאר אתן, לא משנה באיזה גובה אתן.
וגם אני ניפצתי השבוע קצת את התקרה של מחירי השוברים, לכבוד יום האישה ועד ה-8.3:
שובר בשווי 250₪ = עולה רק 200₪.
שובר בשווי 200₪ = עולה רק 160₪.
שובר בשווי 150₪ = עולה רק 120₪.
שובר בשווי 100₪ = עולה רק 80₪.
* בתמונה: אני, מסתכלת לכם בעיניים, עם עציץ בטון שעליו המשפט Be you 
עציץ מסדנת בטון: LaLa - יצירות מעוצבות בבטון ובעץ)