** פוסט שנכתב מהבטן לפני חצי שנה, ורק עכשיו סביב היומולדת מרגיש לי טיימינג נכון ** 
♡
♡
#חמישיחיובי 》》אחרי דקת היכרות היא אמרה לי: "את הכי-הכי של אמא ואבא שלך". ואז בום! זה הכה בי!
אני לאחרונה שואלת המון אימהות אם גם הן מרגישות שהילד השלישי/רביעי/אחרון הוא זה שהכי ממיס אותן (מי שמזדהה שתרים יד 
)
)ואז הגיעו יפעת וגלי לסדנת-חברות בשישי-צהריים, ומעבר לכמה וואטסאפים ביני לבין יפעת לא היתה בינינו שום היכרות.
הן נכנסו לסטודיו, יפעת סיפרה לי שראתה בחצר גבר מחזיק ילד קטן, ושאלתי אותה "קטן, חמוד, ממיס כזה?" ומשם התגלגלנו לדבר על זה שהכי קטן במשפחה הוא הכי-הכי של אמא ואבא.
ואז באה השאלה הלא-צפויה שלה: "את הילדה הכי קטנה?",
אני: "כן" ומיד עוברת מ-mode של אמא-בעצמי-מדברת-על-הקטן-שלי ל-mode של רני-הקטנה-של-אמאבא...
ויפעת בקלילות אומרת לי "אז גם את הכי-הכי של ההורים שלך",
והיא לא מבינה כמה כ-ב-ד-ו-ת יש במשפט הקליל הזה שלה. 
פתאום רני-של-אמאבא חברה לרני-אמא-של וכל מיני זכרונות מהשבועות האחרונים לפני התאונה צפו:
הרחבת הבית שלהם כדי שאוכל לגור לידם בסלעית,
סיפורים של חברות ומכרים של אמאבא לאחר התאונה בנוגע לבחירה שאני אגור לידם.
כי אני הילדה-של-אמא-ואבא 
כבר 42 שנים שאני הילדה שלכם,
אבל 16 שנים ו-10 חודשים שאתם לא... (בוחרת לא להשלים את המשפט)...
לכו תגידו למישהו שהוא הכי-הכי שלכם,
אל תחכו... 
** בתמונה: אני על רקע טקסט שכתבתי לאמאבא לפני 4 שנים, ותלוי אצלי בסטודיו-הכי-הכי-שלי.
צילמה ברגישות: רוני ספיבק.