בעלים/אבות/בני זוג/פרטנרים
או איך שתרצו לקרוא להם.
יש לנו נטייה לקטר עליהם, נכון? אבל היום אני לא יכולה לדלג על ה #שלישירגון בלי לפרגן להם.
בכוונה לא מדובר על פרגון אישי לדודו, כי ככה אני מסבכת את עצמי.... אז מדובר על פרגון לאלו שבכותרת באופן כללי, באשר הם:
בחרנו להכניס אותם לחיינו בעודנו רעננות וצלולות,
והיה ברור שהחיים יכללו עליות וירידות תלולות.
התרחבנו איתם למשפחה (והתרחב גם האגן...),
ומאז שיש ילדים, הזוגיות זה רק פרמטר של זמן.
אז יש את אלו שימצאו את הזמן את הזוגיות לחזק,
ויש את אלו שזה ירגיש להם כמו חבל שעל הצוואר מתהדק.
אז אם לא זוגיות, כדאי לפחות ליהנות לחוד,
תחביב או פנאי ששומר אצלך על סוג של ייחוד.
משהו למלא איתו את הנפש ולהטעין מצברים,
חוג, טרקטורונים או סתם ערב עם חברים.
אבל יותר מכל - כדי לשמור על זוגיות וגם על המשפחה,
פרגנו אחד לשני, תתעניינו ותעניקו - מתכון להצלחה!
הנה דוגמא ממש מהיום -
אני פירגנתי לו מכל הלב "סע לשלום":
הוא ביומיים בונדינג עם דניאל וניר,
ואני סוליקו בבית, מאורע סופר-נדיר!
אז מה ניסיתי להגיד?
תוקירו את מה שיש תמיד!
הוא לא מובן מאליו וגם הוא את חלקו משתדל לתרום,
תאהבו באמת בלי להתלונן, וכל השאר פשוט יזרום.
חג חירות שמח!