לפני 4 חודשים בשיא החורף והצינון,
נתתי לראשונה למישהו אחר לכתוב שלישירגון:
ענתי שלי כתבה על נפלאות רוזלך המאפה,
הלהיט המפנק של לנדוור, רשת בתי הקפה.
והנה בימי הקורונה מתפנה זמן לקרוא ברשתות,
וכך זכינו שלנדוור עין שמר הגיבו לפוסט באחד הלילות.
מי שאחרי שלישירגון עוקב,
בוודאי לתגובה שם לב:
לא רק הכרת תודה הופיעה בתגובה,
החליטו לפנק גם ברוזלך-עד-הבית באהבה.
אמנם ענתי היא זו שאת המילים שזרה,
אבל היא העניקה לי את הכבוד כיאה לחברה,
שכן היא יודעת כמה לרוזלך אני מכורה...
פעם בחודש-חודשיים אנחנו נפגשות לקשקש,
באופן קבוע בלנדוור עין-שמר יושבות לנשנש,
מזמינות כרגיל ארוחת בוקר עשירה וקפה - חובה,
ולסיום רוזלך חצי-חצי, לא משנה אם התמלאה כבר הקיבה.
והנה הרוזלך האגדי הביאנו עד הלום,
לשיחת טלפון שהיתה מעבר ל"שלום שלום",
רונן התקשר ואמר שחיכה לזו השיחה
ושהפוסט ריגש ממש את כל המשפחה:
אותו, את שאר השותפים וכל העובדים,
במיוחד בימים כאלה שאת כל העסקים מפחידים.
שוחחנו כמה דקות וסיפרתי לו על כל מיני קשרים,
קשרים ללנדוור ששזורים במשפחה וחברים.
רונן אמר שחשוב לפרגן לעסקים במיוחד עכשיו,
והוא שוב הודה והוקיר והסביר כמה את הפוסט אהב.
סיימנו בהחלפת פרטים לטובת משלוח המארז,
הוא הגיע כ"כ מהר, לא עברה שעה מאז!
בשער צלצל בראל, אמר שהוא אחד האחים,
גם הוא התרגש - אין ספק שפרגונים הם משמחים!
אז הכרתי אחים שהם שותפים ובעלים,
אנשים טובים שמבטיחים וגם מקיימים:
פינקו אותי במארז כפול טעים-למות,
ואפילו עם טעם חדש של שמנת ותות!
תודה לנדוור עין-שמר, מעכשיו אתם כמו משפחה,
מאחלת רק שנשרוד את הקורונה בהצלחה.
מקווה שניפגש אצלכם ממש במהרה,
אני - רני, וענתי החברה 