#שלישירגון 》》 מאז התאונה של אמאבא, לא נאלצתי להיפרד מאנשים שיקרים לי שנפרדו מהעולם "צעירים מדי"...
עד יום שישי האחרון 
(אוף, כמה פעמים השתמשתי באמוג'י הזה בשבוע האחרון...)
והיום אני אמנם לא אחרוז פה שירים, אבל אני בהחלט רוצה לפרגן לאישה נדירה ועוצמתית, סוחפת, מלאת נתינה וטוב, חיה את החיים ונלחמה לחיות אותם עוד חודש ועוד שבוע, עוד שעה ועוד רגע - עד הרגע האחרון.
עכשיו אני מבינה את ההבדל בין פרידה ממושכת לבין מוות פתאומי: בוכים ונפרדים עוד לפני הרגע, כואבים ומעריכים תוך כדי תנועה, יכולים לשחרר עוד לפני ה"מכה". אבל ה"מכה" היא עדיין "מכה" כואבת, מזעזעת, מטלטלת, ובמקרה של הילית - "מכה" שבין השאר גורמת לי לקום על 2 הרגליים בגאווה ולהמשיך לשגרר את החזון שלה, פשוט לצעוק לכל העולם כמה טוב היא יצרה והפיצה מעמקי לבה, ואיזה חזון נפלא יש לה שאנחנו מגשימות ונמשיך להגשים מדי יום! 
ואלו המילים שכתבתי (לעצמי) בדיוק שבוע לפני שהילית נפרדה, כשכבר ידענו שהסוף לייסורים שלה קרוב...
5.2.21
הילית,
את עוד איתנו, ואני כבר כותבת...
רגעים אחרונים ואת לא יוצאת לי מהראש,
ועוד יותר מתחזקת אצלי התובנה ששיתפתי אותך באוגוסט: שאלו אותי מי ההשראה שלי, ואת הראשונה (והיחידה) שקפצה לי לראש, בלי לחשוב אפילו.
אישה עם חזון שראתה קהילה ייחודית בדימיונה, ופשוט תוך כמה חודשים סוחפת אחריה מאות נשים בכל רחבי העמק.
אישה שלא רואה בעיניים, אישה עם אמונה, נתינה ולב גדול, אישה שנלחמת בכל הכוח, גבורה ואומץ נדיר!! מסתכלת לסרטן בעיניים ומוכיחה לו כל יום מחדש כמה תמיכה ואהבה יש לך, כמה את עטופה מכל כיוון.
הילית, כולך הילה אחת נצחית עכשיו,
יש שיאמרו שאת עולה אל המרום,
ואני אומרת - המרום גם הוא לא גבול מבחינתך, את התגלות של עוצמה נדירה, השראה לקהילה שלמה.
הותרת אחרייך חזון, שאנחנו מגשימות ונמשיך להגשים כל יום וכל דקה.
גאה להיות חלק מהקהילה שלך 
** כמו בתמונות, ככה אני זוכרת אותך: נחושה, מנחה, קשובה, בעשייה מתמדת, מגשימה את חלומך!
הילית מרום-נחומי 28.11.1978-12.2.2021
ב-19.5.20 כתבתי #שלישירגון לעצמאיות העמק שהקימה הילית, ומעבר לכתוב שם אני מוסיפה שלולא הקבוצה הזו, לא הייתי מתפתחת בשנה האחרונה כמו שהתפתחתי - אישית ועסקית!