#שלישירגון היום מהול ברגשות מעורבים:
מצד אחד רוצה לכתוב על אמאבא האהובים,
מצד שני חשוב לי לפרגן ושזה יהיה אישי,
מצד שלישי - נוהל זה נוהל, היום יום שלישי!
אז אני מקווה שלא ייצא לי פה סלט של רגשות,
כנראה שה-7.7 לא סתם "נפל" היום, אין מה לעשות...
מי שקרא הבוקר על אמאבא - 15 שנים שהם אינם,
סיכמתי שם בפוסט על תהליך שעברתי - כנראה לא לחינם.
לא לחינם - כי יש כאן עניין של "תעביר את זה הלאה" לציבור,
תהליך שיצרתי שאומר הרבה, לא בהכרח בדיבור.
תהליך שמתחיל מקולאז' של תמונות,
תמונות שמשקפות אהבות ואמונות,
אמונות של לחיות את החיים ממש עד תום,
לחיות את הרגע, כי אין לדעת מה יביא איתו יום.
התמונות הן לא זיכרון והנצחה,
אלא תזכורת לכולנו מה זו הצלחה.
מה זו הצלחה לחיות מסופקים,
איך אושר ושמחה אלינו נדבקים.
איך למרות חור שחור גדול ומ@◇יח
להכניס צבעוניות לחיינו - נצליח!
את קולאז' התמונות המדובר,
(ממש במקרה 15 תמונות במספר...)
אני חושפת היום עם המון אהבה,
ומכירה לכם את קרנושקה בהערכה וגאווה:
לפני חודשיים היא היתה אישה זרה,
היום בדבר היקר לי ביותר היא שזורה;
מכלול תמונות של אמאבא במהלך חייהם,
מכתבים, ברכות ופוסט שכתבתי עליהם.
הטקסט המרכזי הוא הפוסט החושפני הראשון,
ניצב לו במרכז הקולאז' ממש בגאון.
קרני ברגישות הפכה ערימה של קבצים,
למודל ומופת שקשת-של-רגשות מעצים.
קרני בעצמה, למרות שאותי בכלל לא מכירה,
הסבירה שלא פשוט לה לגשת לזו היצירה,
אותי הוידוי הזה דווקא ריגש,
ממחיש כמה עוצמה בקולאז' יש.
ולמרות שקולאז' ניתן מרחוק לתכנן,
נפגשנו פנים-אל-פנים כדי יחד לשפצר ולכוונן.
קרני יוצרת מגוון "משחקים" של תמונות לקיר,
ממליצה להציץ בדף שלה - מי שעוד לא מכיר.
קרני, סליחה שהפירגון לך שונה מהקבוע,
אבל דווקא פה העוצמה - אני חושבת שזה ברור וידוע.
כל מי שראה את הקולאז' בלייב - נותר דומע ומתלהב,
את אצלי, מעכשיו ועד נצח, חקוקה בעץ ובלב
יצירות המופת של קרני:
052-3423670
הטקסט המקורי מהפוסט הראשון שכתבתי על אמאבא:
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10156599787114914&id=664954913
פוסט מהיום בבוקר שמציג את המרחב החדש כולו:
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10158613681089914&id=664954913