אתמול בערב היתה אזכרה 16 שנים לאמאבא.

"גאה. ובטוחה שהם גאים בי."

זה מה שעניתי לחברה ששאלה אותי איך אני מתמודדת השנה עם חודש יולי, החודש "שלכם",

אחרי כל השנה שעברתי והתפתחתי בזכותכם ובאמצעותכם.

לפני שנה חל מהפך ביחסי האבל שלי איתכם:

לקחתי את הכאב השחור והפכתי אותו לנקודה שממנה אפשר רק לצמוח.

לקחתי את שמחת החיים שלכם ואת הדרך שלכם לחיות את החיים, והנצחתי אותן בתמונות על-גבי קיר. קיר הנצחת החיים, לא קיר זיכרון.

לקחתי את כל מה שלימדתם אותי מגיל 0, ערבבתי טוב טוב עם מלא אינטואיציה ואהבה, ופיתחתי תהליך שמייצר שינויים ומהפכים אצל אנשים אחרים.

כל סדנא שלי נפתחת בשאלה למשתתפות "מה את הכי אוהבת לעשות בחיים?" וממשיכה עם "לומר את מה שחשוב לנו - כאן ועכשיו, כי לפעמים עלול להיות מאוחר".

אמא קנתה לי פעם ספר על אינטליגנציה רגשית וצירפה אליו פתק, בו רשמה:

"אינטיליגנציה - יש, רגש - יש. החוכמה - איך לחבר ביניהם..."

את הספר לא קראתי (עדיין ), אבל את החיבור אתם כבר עשיתם.

אתם האינטיליגנציה והרגש שלי, אתם - אני.

גם בשיחה עמוקה וארוכה שהיתה לי עם דרורה ביום שישי, היא אמרה לי "הם שתלו את כל זה בך" - ואני כ"כ שמחה שזה מה ששתלתם ושזה מה שפורח וצומח ממני.

אתם - אני.

אני גאה. ובטוחה שאתם גאים בי