סל הקניות

סגור

מסך ולא די להם...

טיק טוק מינון. סדנאות. אמא ובת. ילדים.

#שפע_איןשנילו

אמא שלי לימדה אותי שברגע שאנחנו מאפשרים נגישות לדברים/צרכים/חשקים מסוימים שבדר"כ עדיף לצרוך אותם במינון (למשל ממתקים), ככל שנאפשר נגישות לשפע מהם וללא הגבלה, כך יירד לנו החשק וה"דחף" לצרוך אותם.
בתור ילדה לא הגבילו אותי בממתקים וחטיפים, לא היתה לנו מגירה "סודית" בבית, ואף פעם גם לא הרגשתי צורך עז לצרוך אותם במינון גבוה יתר על המידה.

בכלל בכל מה שקשור למרד ואנטי, נתתי בעבר את הדוגמאות האלו:
1. אם אמא שלי מדליקה את הסיגריה הראשונה אז כבר אין את המרד ההזוי הזה של לעשן בסתר, ולא רק שלא עישנתי בסתר - אחרי פעם פעמיים הבנתי את העניין והפסקתי, ועד היום נגעלת מזה.
2. קעקוע זכור לי משנות ה-90 גם כמשהו שנערות היו עושות כמעין מרד נעורים שכזה. ושוב, גם פה - אמא שלי הציעה לי לעשות.... ולא, לא עשיתי. לא יודעת אם זה קשור לפסיכולוגיה הפוכה, אבל זה עבד.

ברגע שמנגישים לנו משהו והופכים אותו לזמין, יורד לנו הצורך לרדוף אחריו: קחו את הדוגמא הקלאסית של "קשה להשגה". כשרודפים אחרי מישהו/מישהי והם קשים להשגה - המרדף מאתגר וגורם לנו לרצות עוד יותר, אך ברגע שהוא/היא כבר פחות קשים להשגה אז הם פחות מעניינים ואטרקטיביים.

ועכשיו בעידן corona-time אני מבינה ששפע מסכים זה גם לא כזה רע... (הבנתי כבר לפני חודש-פחות-יומיים בערך).
אני, שמגיל ינקות אני מגבילה אותם ולא מאפשרת מסכים-חופשי, הגעתי לימים שאני פשוט משחררת, לא מגבילה: שיראו טלויזיה, שיהיו בטלפון, שייכנסו לזום - כל מה שעושה להם טוב בתקופה הזו, שיעשו!
ולשמחתי הם נמצאים גם המון מחוץ למסכים המרובעים... יש להם שפע פעילויות בבית ובחוץ ליהנות מהן ולפרוק באמצעותן אנרגיה: טרמפולינה, אופניים, משחקי דמיון, משחקי משפחה (במלרע, לא במלעיל 😉), משחקים עם ליאור, יצירות בפלסטלינה, צביעה, גזירות ועוד.
את המינון הם קובעים.
יש לי מספיק עניינים להתעסק בהם חוץ ממסכים.

טיקטוק נהייה חבר טוב של דניאל לאחרונה, אין לי בעיה שתצפה כמה שרוצה, אבל מנוי עוד לא פתחתי לה כי אני לא בעניין שילדה בת 7.5 תעלה סרטונים של עצמה.
אז פה צילמתי את המסך שלה לפני שהסרטון נמחק, והייתי חייבת להעלות כי הם פשוט קורעים אותי מצחוק 😂