#שפע_איןשנילו >> אחד הפוסטים הארוכים שלי, אבל מוכיח שתודעת שפע עובדת! ומפרגן לעסקים שראוי לפרגן להם!

זה אמנם פוסט שתפור על #שלישירגון,

אבל הוא עוד יותר תפור על #שפע_איןשנילו,

גם בדרך שזימנתי אותו וזכיתי בו

וגם כי שפע זו מילת המפתח בכל הטוב שהתלווה לסיור הזה.

הכל התחיל בפעילות שמיכל פירסמה לכבוד יומולדת 3 של קופיטרייל , האתר הגדול והמושקע ביותר בארץ לעגלות קפה (לא הכרתם?? בהול להיכנס לדף שלה משם לקבוצה ולאתר!) עגלת קפה CoffeeTrail עגלת קפה - קהילת CoffeeTrail

היא הכריזה ש-6 זוכים יקבלו סיור מושקע (לא סיפרה עד כמה מושקעעעע) ביום רביעי 27.11.

וכאחת שאוהבת לזמן לעצמה שפע, מה עשיתי? שיריינתי כמובן את כל היום לטובת הזכייה הברורה שלי.

א-מ-מ-ה…

ביום ראשון בבוקר נכנסתי לפוסט הזכייה לוודא שאכן זכיתי (זימנתי, ברור שאני צריכה להופיע),

והשם שלי לא מופיע!!!

בצער רב והלם מוחלט מחקתי את האירוע מהיומן, הגבתי באהבה לפוסט והמשכתי בענייניי.

ו….

כעבור כמה שעות, מיכל שולחת לי הודעה ומודיעה לי שאחד הזוכים במילואים (סליחה, איש יקר, ותודה על מה שאתה עושה ) ושאני זוכה במקומו.

יא אללה!!! חזרתי להאמין בתודעת שפע!

ומשם זה רק השתבח.

פתחנו את היום אצל דדי, הבעלים של קפה דאדא, בית קליית קפה בהוד-השרון (ידעתם שיש זרם באומנות שנקרא “דאדאיזם”??).

דדי פינק אותנו בסיפור המרתק שלו החל מבית קפה קטנטן ועד למעצמה שקוֹלָה קפה טרי ומספקת אותו לרחבי הארץ - לרשתות קפה, לעגלות קטנות ואפילו לאנשים פרטיים.

ראינו את תהליך הקלייה (20 דקות קלייה = 7,500 כוסות קפה!),

שתינו והרחנו קפה וואוו-משובח, קיבלנו מתנות ופינוקים ומצאתי לדודו סופסוף פולי-קפה שהוא ממש אוהב.

ומה שהכי שימח אותי בביקור אצל דדי - שהוא סיפר שעגלות הקפה מהעוטף שנשרפו ונבזזו לפני שנה וחודשיים (פחות 5 ימים), מתחילות לשקם את עצמן לקראת חזרה לפעילות.

משם הִצְפַּנּוּ היישר לעמק חפר האהוב שלי, לשפע הירוק של חוות הנוי. למרות שהייתי כבר כמה פעמים בחווה, גיליתי אזורים חדשים שלא הכרתי ולמדתי מידע חדש שלא שמעתי בעבר:

* על מקימת החווה רות בנימין, חלוצה מסוגה.

* על פרויקט “לזרוע אור”.

* על 1,200 התלמידים שמגיעים לאורך השנה, מדי שבוע.

* על העובדה שאסור לטפס על העצים ולכן מי שרוצה לטפס על עץ “פו הדוב” הידוע שמסתתר בתוך הצמחייה הצפופה כבר 70 שנים, חייב לחלוץ נעליים כדי לא ללכלך את העץ.

** אחרי שפע של ריחות קפה לנחיריים ושפע של ירוק לעיניים, נעבור לשפע של מטעמים למעיים:

קפה ארטורה של מיה ורונן, שהוא כבר הרבה מעבר לעגלת קפה, יושב בסמוך לגלריית האומנות “ארטורה” בצומת רופין, עמק חפר.

השפע זרם לשולחן שלנו בלי הפסקה, החל ממיצים סחוטים, טפיוקה ביתית ועד כריכים, עוגיות ומאפים חמים, טריים, מעשה ידיה של מיה המוכשרת! (תראו בתמונות, וזה רק חלק מהתפריט העשיר, בית קפה לכל דבר).

מיה מגיעה מהעולם הקולינרי ולכן יש הבנה ומענה לכוווולם - צמחוניים, טבעוניים, כל סוגי החלב, חם, קר, מתוק, מלוח. הכלללל!

ולא רק שיש מענה לכולם, יש מענה גם בכל ימות השבוע, והם בין היחידים שפתוחים במהלך שבת בבוקר-צהריים.

נכון מלא שפע??

זה לא הסתכם בזה.

מיכל פינקה אותנו עוד ועוד, בעוגיות וכוס ממותגת לכבוד היומולדת של קופיטרייל,

עם השקעה בכל הפרטים הגדולים והקטנים לאורך כל הסיור.

אני עוד שנייה מסיימת,

אבל לא פחות חשוב, שלשפע ביום הזה הצטרפו גם אמאבא,

כאילו כדי לפנק עד הסוף:

** אצל דאדא הם צצו לי משומקום, כשבזמן שאנחנו בסיור, אני פתאום שומעת מישהו משלם בקופה ואומר שהוא מסלעית. מה הסיכוי??

פניתי אליו, ומאחר והוא “חדש” בסלעית (15 שנים), שאל אותי מה שם המשפחה שלי, וכשאמרתי “כספי” הוא כבר הבין לבד…

** בסיור של חוות הנוי, צילמתי בפינת העציצים, וקפצה לי לעין “אמא-בדמות-חישתיל” (מקום העבודה האחרון של אמא).

תודה, אמאבא, שסיירתם איתי ביום מושלם שכזה  

תודה למיכל ואליהו על ארגון מופתי ברמת על-חלל,

לדעתי זו רק ההתחלה של ליין-סיורי-עגלות-קפה-מבית-קופיטרייל,

כי אין מישהי יותר מושלמת ממיכל ללוות סיור שכזה.

תודה לעסקים והמקומות המופלאים שאירחו אותנו ביום השפע הזה,

ותמיד תודה על היכרות עם עצמאים ועצמאיות שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו,

בהחלט הייתם ה-cup of coffee המדויקים לסיור.