כל פעם שאני נוסעת לנסיעה מחוץ לעמק חפר, נסיעה של קצת יותר מ-15 דקות, אני פשוט מ-ז-ד-ע-ז-ע-ת מ"תרבות" הנהיגה, מהפראות שבה "חותכים" בכביש, מהתדירות שרכב אחד מסוגל לסכן את כל מי שסביבו (בשביל להגיע יחד לרמזור, כן?!).
לעומת זאת, ביום שבת היינו בטיול טרקטורונים: 
5 רייזרים,
1 טרקטורון,
2 אופנועים.
חתיכת שיירה חייתית שמעלה אבק בנחלי הדרום,
שיירה של שאגות ונהמות המנועים בטבע הפתוח,
ללא תמרורים וללא רמזורים.
ועדיין - יש דרך ארץ!
* כשמגיעה שיירת ג'יפים ממול, הם עוצרים וממתינים עד שנעבור.
* כשאנחנו עוברים ליד רוכב אופניים, אנחנו נוריד מהירות כדי להפחית את כמות האבק.
* כשמטיילים זרים נתקעים או מאבדים כיוון, עוצרים מיד להכווין ולעזור.
* כשיש קשיים לוגיסטיים בתוואי השטח, כל החבורה מתגייסת באופן מופתי ומרגש כדי לצלוח את המכשולים.
ופה בדיוק ההקבלה: 
בשטח הפתוח והפראי הנהגים מתורבתים, חברים ובעלי דרך-ארץ מרשימה ביותר.
ואילו בכבישי הציוויליזציה המתומררים ומרומזרים, הנהגים מתנהגים כמו "חיות" כאילו הם נלחמים על השטח והטריטוריה שלהם,
ומה שהם לא מבינים (או פשוט שמים ז#@), שנהיגה פזיזה וחסרת-תרבות היא רצח לכל דבר.
ולמה אני כותבת את זה?
1. בשביל לפרוק את העצבים על הנהגים שלוקחים את החיים לידיהם.
2. בשביל להתרגש ולפרגן לישראליים שכן יש להם דרך ארץ.
3. בשביל לגרום אפילו לאחד מכם להוריד קצת את הרגל מהגז, ולזכור שיש מספיק הרג סביבנו, אז למה גם בכבישים?? 
זהו, פרקתי.
תודה.
הנה לכם כמה תמונות מתרבות-יום-שבת. 