#שפע_איןשנילו 》》 חברה שלי אמרה לי היום שהיא מעריצה אותי.
טוב, לא את כולי מעריצה בי פרמטר אחד מסוים.
הייתי מהילדות החרשניות, חרוצות, חננות. מכיתה א' ועד י"ב. תלמידה מצטיינת 3 שנים ברציפות בתיכון. להקיא, נכון?
כשדניאל עלתה לכיתה א' כבר היה לנו ידוע שיש לנו "תיק" של קשב וריכוז, לקויות למידה (ובטח נגלה בדרך עוד מונחים כאלה ואחרים).
הייתי משוכנעת שאצטרך לשבת איתה כל יום אחרי בי"ס כדי שמשהו ייקלט ושהיא תצליח בלימודים.
עוד חודש היא כבר בכיתה ד'.
נראה לי אפשר לספור על יד אחת את הימים שישבתי איתה.
פשוט שיחררתי. למדתי לשחרר. בזכות המון עבודה על עצמי וגם בהמלצת הצוות המדהים בביה"ס.
היא מקבלת את כל התמיכה המקצועית שהיא צריכה בשעות הרלוונטיות, ובשאר הזמן - שתהנה מהחיים, מהילדות, מבועות סבון...
ולא מרדיפה אחר הישגים.
גאה בדניאל על מי שהיא.
גאה בעצמי על ששיחררתי את התפיסה של המצוינות.
ומבסוטה שחברה שלי מעריצה אותי על כך שאני כ"כ משחררת
דנדין יפה שלי, יש בך שפע של טוב, וזה מה שחשוב.
אוהבת אותך גם אם את לא סגורה על כמה זה 3×4...
גם אתם, תזכרו - אהבה ללא תנאי. אף תנאי.
גם אם מורכב וקשה - יש בהם הרבה מעבר
חופש מהנה ומשוחרר