
עקירה כירוגית זה חרא של דבר, מזל שבחרתי אחרי סקר לא קטן ברופא מקצועי ורגיש.

גמישות מחשבתית זה חשוב מאוד, במיוחד כשחברה של דניאל מגיעה לחודש לארץ, ובזמן הזה צריך להספיק גם הופעה בת"א וגם סופ"ש באילת - אז פשוט מאחדים ביניהם.

לנסוע עם 3 מתבגרות 4 שעות ברכב (6 כולל עצירות) זה דווקא סבבה, רק הלוואי שהן היו מגוונות בפלייליסט שלהן מעבר לעומר אדם, אייל גולן, אודיה וג'סטין ביבר.

זה בסדר לדלג על
#שלישירגון פעם בנצח. הכירורג, למשל, ממש ראוי להיות שם, אבל לא הייתי במצב תפקודי לכתיבה/חשיבה/חריזה.

אילת תמיד תחזיר אותי לגיל 17, וזה כיף, כי בחיים המהירים של היום אנחנו לא תמיד מספיקים להתרפק על העבר.

אפשר לגרגר מי מלח 3 פעמים ולבלוע 5,000 מ"ג כדורים ביום, גם כשאת במסע ארוך ואינטנסיבי.

בעקבות אירוע 1 (עקירה) ואירוע 2 ( סופ"ש מתבגרות) נאלצתי לדלג על 2 משחקי כדורסל אחרונים של ניר. אף פעם לא חשבתי שאתלהב כ"כ לצפות בכדורסל ושזה כ"כ יבאס אותי לפספס משחק.

להגיע למצב שבבת-אחת לא ברור כמה דלק יש באוטו (קיבינימט על רכבים חלופיים!) זה מלחיץ בעיקר כשאת אחראית על 3 מתבגרות ואת באמצע העליות של מצפה רמון (מניחה שלנסוע על ניוטרל חלק מהירידות קצת תרם להרגעת המצב

)

4 ימים עם 3 מתבגרות זה מאתגר. מזל שהחזקתי מראש את הידיעה הזו ב-state of mind.

להיות אופטימית זה חשוב, ולהיות אופטימית שאצליח לעבוד במהלך הסופ"ש - זו מחשבה קצת מנותקת מהמציאות (כן, אפילו הבאתי איתי לפטופ).

האמירה הזו של "צריך חופש אחרי החופש" מוכיחה את עצמה ברגע זה יפה מאוד