וכדי להוסיף לאקשן - גם אלרגיה לבמבה הצטרפה כדרך אגב.
לשמחתנו הרבה, עם הבמבה עברנו תהליך והיא כמעט מאחורינו,
אבל עם החלב יש עוד דרך ארוכה של חשיפה לפנינו.
מי שמסביבנו יודע שאנחנו ממשיכים את חיינו כרגיל עד כמה שאפשר,
ופשוט בסביבה של משפחה וחברים מוודאים שכל אחד נזהר. 
כשיוצאים מהבית לאכול בחוץ נערכים לרוב מראש,
ועדיין, תמיד באיזור ציבורי - 100% עיניים עליו זה ידרוש.
בגן שעשועים אין סיכוי להוריד את העיניים וההשגחה,
שניה אחת של ביס-בחטף יכולה להיגמר באסון, זו לא בדיחה! 
והנה לפני כחודש זכינו לראות בבורגתה שלט חדש,
ליאור, ובמיוחד אנחנו - התרגשנו ממש!
המודעות לאלרגיה עלתה משמעותית בזמן האחרון,
לצערנו בגלל מקרים מצערים שהסתיימו באסון.
האסונות הובילו את עסקי המזון ליותר הקפדה ואחריות,
כי אף אחד לא מוכן להגיע למצב של כזו טעות. 
זו הזדמנות לומר גם תודה לבחור הנחמד מ"וניליה" בקניון דרורים,
שהסביר לי מה לבקש כשאני באה ויש עובדים חדשים/אחרים:
לציין שמדובר בילד אלרגי ולבקש כף חדשה,
וגם לדאוג שממרכז הגלידה הם יבצעו את ההגשה. 
"אלרגיה לחלב זה לא כזה נורא" -
חברה שלי כל הזמן מעודדת אותי ומזכירה.
וזה נכון, אני מסכימה שחיים ללא חלב הם יותר בריאים,
בלי מלא ליחה, ילדים מצוננים ו/או מקוררים.
אבל החלק המאתגר והמלחיץ הוא עניין ההשגחה והמודעות של הסביבה,
כי נכון לעכשיו ליאור לא יכול לשהות בסביבת מזון ללא השגחה קרובה. 
מודעות זה המפתח.
תעזרו לנו את המודעות לנצח! 
ככל שתהיה יותר הבנה של הסכנה ויותר מודעות,
כך עולה הסיכוי למנוע מאלרגים להיחשף בטעות.
שהות במקום ציבורי היא מלאת חששות וסכנות,
ורק בזכות המודעות שלכם נהפוך את הדאגות ליותר קטנות 
תודה לכולם על שהגעתם לפה ועצרתם לקרוא,
תודה למשפחת בורגתה על המאמץ של מציאות חדשה לברוא 
מושב בורגתה- הדף הרישמי בורגתה