יש לי שפע סבלנות. ים!
זו אחת הסיבות שאני נשארת רגועה (ונחמדה) גם כשיש לי 6 ילדות במקביל מעל הראש/מאחורי הכתף/ליד הידיים כשאני מעבירה סדנאות ל-15 ילדות קטנות.
זו הסיבה גם שכאשר מגיעות אליי נערות שמתמודדות עם אתגרים התנהגותיים/משפחתיים כאלה ואחרים מטעם מרכז נערות כזה או אחר - אני מעניקה לכל אחת מהן בשיא הסבלנות את מלוא תשומת הלב, כאילו רק היא נמצאת בסטודיו כרגע.
ולנערות כאלו, תשומת הלב הזו היא-היא שעושה את ההבדל! 
לא משנה לי עם מה היא מתמודדת, אני לא שופטת, אני רק מכילה, ואני שם בשבילה - בשביל לעזור לה ליצור תכשיט שהוא רק שלה, בשביל לחבר אותה לאלמנטים שיקבלו משמעות שהיא אישית-פנימית שלה, בשביל להתנתק מהחיים איתם היא מתמודדת ופשוט - להיות, ליהנות, ליצור, לחוות.
לשמחתי, יום לפני רוע הגזירה של "הבידוד הלאומי", הספקתי לקיים סדנא בהתנדבות למרכז נערות בנות 13-17 אצלי בסטודיו, שנה שנייה ברציפות.
גם אם הכסף לא נוזל אצלי מהכיסים, לתת לנערות האלו - זה שפע מבחינתי וזה לא קשור לתזרים ורווחים. נטו נתינה. 
בחודש האחרון אירחתי 2 מרכזי נערות, ומאחלת לעצמי שגם אחרי התקופה הקרובה שתאתגר את כולנו - אוכל לארח עוד ועוד נערות שנמצאות באורח כמעט שגרתי בתקופות מאתגרות בעצמן.
שפע זה לתת.
בימים אלו אל תשכחו לתת יד למי שנזקק, ולא - לא מדברת על כסף, מדברת על תמיכה, עזרה, הכלה לסביבה שלנו (שכן מבוגר, עובדת שמפחדת להגיע למשרד, סבתא רחוקה, ילד מבוהל...) - יש בשפע מהם, רק שימו לב אליהם ותהיו סבלניים וסובלנים 