שלישירגון

,עכשיו סיימנו חגיגות גמר-בידוד

אז הנה התפנה לי זמן לפירגון ועידוד

,זה יהיה קצרצר כי זמני קצר

.ואנסה לכלול פה כמה נשים - 3 במספר

תהליך שמתחיל מקולאז' של תמונות,

תמונות שמשקפות אהבות ואמונות,

אמונות של לחיות את החיים ממש עד תום,

לחיות את הרגע, כי אין לדעת מה יביא איתו יום.

התמונות הן לא זיכרון והנצחה,

אלא תזכורת לכולנו מה זו הצלחה.

מה זו הצלחה לחיות מסופקים,

איך אושר ושמחה אלינו נדבקים.

איך למרות חור שחור גדול ומ@◇יח

להכניס צבעוניות לחיינו - נצליח!

כשתראו אותו במבט ראשון אולי הוא ייראה ביישן,

אבל כשתכירו קצת יותר, תגלו גבר לעניין.

כל שתבקשו הוא ישתדל להגשים,

לא משנה מה כמות האנשים:

אירוע קטן או אירוע גדול,

אופיר ידאג לכם ממש להכל.

יש לו פינות ישיבה גבוהות ונמוכות,

הוא ידאג לאבזר ממש הכל, לא פחות!

לפני 3 חודשים יזמתי "משחק תגובות"

שעלה כפוסט בקהילת השוות.

מבין 200 מגיבות אחת יחידה זכתה בסדנא,

לקח לה שבועיים עד שהיא עונה...

בלו"ז צפוף של שתינו סדנא אישית נכנסה והצטופפה,

ובשמת הכינה אותי "אני באה עם מצלמה, תהיי יפה".

הפעם אני לא מדברת על כושר,

אלא על סדנא נטו של אושר:

סדנא של יפעת מאירי - סדנאות בתנועה וריקוד

הגעתי אליה בעקבות הרקעים שלה לראשונה,

רקעים לצילום - אלו שעושים את ההבדל בתמונה.

משם התגלגלנו להיכרות יותר מעמיקה

וגיליתי אישה מקצועית, ישירה ואפילו מצחיקה.

סדנת צילום בסמארטפון היתה הראשונה בסטודיו כשיתוף פעולה,

ומשם לא נפרדנו - זו היתה רק ההתחלה.

איריס מעבירה סדנאות מלאות במידע,

כל מי שהשתתפה מוקירה לה תודה.

איריס מדלגת עם הסדנאות שלה מעיר לעיר,

ויש לה ברזומה גם סדנאות סטופ מושן למכביר.

ליאת מנחה סדנאות,

יצירה בזכוכית של תכשיטים ואפילו קערות.

כל יוצרת בסדנא זוכה מליאת לפירגון ותמונה,

פשוט לא להאמין שזו יצירת זכוכית ראשונה.

אני מתמוגגת כל פעם מחדש מהתמונות

וברור לי שגם אני רוצה שם להיות,

ובינתיים עד שאזכה להשתתף בסדנא,

זכיתי לקבל מליאת מתנה:

תליון גיאומטרי גדוש משולשים,

בצבעים מטריפים שמעוררים את החושים.

בסה"כ הוספתי לו שרשרת כסופה,

אבל עיקר התכשיט פה - זו ליאת האלופה!

אז כמו שאני אוהבת לפרגן,

היכנסו גם אתם לדף ולייק לעדכן,

ואם אתם מגדרה והסביבה,

הירשמו על הדרך לסדנא שווה.

היום יום ההולדת של אמא - לצערנו בלי חגיגות,

בת 65 שנים היתה אמורה להיות.

כשאמאבא נהרגו, חשבתי שלמות בגיל 51 זה בסדר,

הרי הספיקו המון בחיים - ממש כמו לפי הספר.

ככל שהשנים עוברות וסביבי יותר בני 50 פלוס,

אני קולטת כמה צעירים הם היו ומה גודל הפספוס.

אמא שלי, יפהפיה עם עיניים ירקרקות ואף מושלם,

אין דבר שלא הייתי עושה כדי להחזיר אותך לעולם...

אבל המטרה של השיר היא לא לכאוב ולבכות,

אלא לפרגן על מי שאת ולומר המון תודות:

תודה שלימדת אותי יחסי אנוש ופתיחות נדירה,

תודה שדאגת לי לילדות מפנקת ואדירה.

ליהי (ממרום גילי) די צעירה בגיל,

אבל מה-זה יודעת את ה"תרגיל"!

היא מנהלת את "רוגעיה" בלי למצמץ,

והיא לא עוזבת אותך עד שהכל לטעמך "נוצץ".

ב"רוגעיה" יש פינות ישיבה במגוון סגנונות וגבהים,

ואפילו שירות נוסף - בלונים בעשרות צבעים.

לא משנה אם האירוע קטן או גדול -

ליהי תתכנן לכם מאפס ממש את הכל.

זה חייב להיות טיפ טופ, אחרת היא לא תוותר,

עד הרגע שתחשבו שזה מושלם - היא תישאר.

הטבע וההישרדות בו הם מופלאים ביותר,

צפיתי בהם במשך חודש באופן ממכר.

זוג הסיקסקים מגיעים אלינו מדי אביב, פעם בשנה,

אך הפעם זכינו לראות תהליך מלא פעם ראשונה.

הם קודם כל תרים אחר מקום אידיאלי לדגור,

ולאחר שהנקבה מתמקמת, הגברבר מתחיל לשמור.

היא דוגרת קרוב לחודש על 4 ביצים יפהפיות,

והוא מגרש כל אחד מהסביבה - בני אדם וגם חיות.

הוא מצייץ ו"צורח" על כל מי שמעז להתקרב,

ותוקף בניקורים כל אחד שנראה כאויב.

יש את הקטע הזה שבסוף כל יומולדת רושמים פוסט תודה לכל המברכים,

חשבתי שאצליח לענות אחד-אחד, אבל זה מורכב מדי תוך כדי חגיגות יומולדת

סיימתי הבוקר לקרוא את כל הברכות שלכם: חברים אהובים, חברי פייסבוק (שאני אפילו לא מכירה...), קולגות מדהימות, לקוחות מקסימות שהפכו ליותר מעוברות-אורח, שכנים טובים ועוד הרבה טובים אחרים שעצרו לרגע כדי לכתוב לי (היו אפילו כאלה שכתבו בחרוזים  בהשראת ה #שלישירגון שלי) ולהזכיר לי מהם האיחולים החשובים בחיים.

המילים בתמונה הן אלו שממש ריגשו אותי, נכנסו לי ללב וגרמו לי להסתכל שנה אחורה - יש סיכוי שזו השנה הכי משמעותית שלי ever, בדיוק שנה מאז השקת הסטודיו, היצירה המופלאה הזו שגורמת לי לפרוח ולזרוח כל יום מחדש.

הכרתי את המתוקה הזו לפני שנתיים-שלוש,

כשחברה עברה שינוי מהפכני אצלה בראש.

זו תספורת שהיא לא כמו אצל כל ספר,

אלא יצירת מופת שיש לשמור עליה כמו על אוצר.

וכך עשיתי! מאז שהכרנו אני בהחלט שומרת,

מסתפרת אך ורק אצל נועה הגוזרת.

היא ייחודית, היא טבעית, היא מספרת על יבש,

היא מבחינתי, באמת, הכי טובה שיש!

בעלים/אבות/בני זוג/פרטנרים

או איך שתרצו לקרוא להם.

יש לנו נטייה לקטר עליהם, נכון? אבל היום אני לא יכולה לדלג על ה #שלישירגון בלי לפרגן להם.

בכוונה לא מדובר על פרגון אישי לדודו, כי ככה אני מסבכת את עצמי....  אז מדובר על פרגון לאלו שבכותרת באופן כללי, באשר הם:

בחרנו להכניס אותם לחיינו בעודנו רעננות וצלולות,

והיה ברור שהחיים יכללו עליות וירידות תלולות.

התרחבנו איתם למשפחה (והתרחב גם האגן...),

ומאז שיש ילדים, הזוגיות זה רק פרמטר של זמן.

אז יש את אלו שימצאו את הזמן את הזוגיות לחזק,

ויש את אלו שזה ירגיש להם כמו חבל שעל הצוואר מתהדק.

גם #שלישירגון לקבוצת פייסבוק יכול להיות נחמד,

זה בלתי נמנע, מאחר ואני לא צופה בה סתם מהצד.

קבוצות של "שוות" קיימות בכל רחבי ישראל,

כשהמייסדת ליאת ורדי בר לא תיארה שכך זה יתגלגל.

אבל בואו נתמקד בשוות של עמק חפר - קבוצה המונה חצי רבבה,

קבוצה ש-3 האדמיניות יוצקות בה המון יחידת גאווה.

הקהילה מגבשת בתוכה הטרוגניות של נשים,

מגוון הפוסטים, העזרה והפרגון בה פשוט מרשים!

התייעצויות, תרומות, עזרה הדדית וגם מסיבות,

צומחות ממנה שכנויות וחברויות - ממש קירוב לבבות.

מעיניים ו"כובע" של שווה עצמאית,

אני חייבת לקבוצה תודה ענקית!

אין מי שמתעניינת בסדנא ולא מקבלת עליי המלצות,

כל אלו שכבר היו אצלי מפרגנות ואת שמי מפיצות.

וכך מתגלגל שעצמאית אחרת הופכת פתאום לקולגה טובה,

ושם וירטואלי בפייסבוק הופך ממש לחברה אהובה ושווה.

אז אם את מעמק חפר, מעל גיל 18 ורוצה להעניק וגם לקבל,

פשוט הצטרפי ועני על מה ששאלון הכניסה שואל.

קהילת השוות של  עמק חפר