כבר 14 ימי זיכרון שאני לא חושבת רק על חיילים שנלחמו אל מותם, לא חושבת רק על פיגועים ועוברי אורח שהתפוצצו אל מותם,
אני חושבת גם ובעיקר על אמא ואבא.
אמא ואבא שנדרסו בעודם רוכבים מחובקים.
אמא ואבא שהפכו לחלק מסטטיסטיקה של עשרות אלפי הרוגים מאז קום המדינה (34,143 ליתר דיוק, נכון לחודש מרץ) ואמנם אין להם צפירה לאומית, אבל אנחנו נותרנו שכולים ויתומים בדיוק כמו כל משפחה אחרת.
אני חושבת גם ובעיקר על אמא ואבא.
אמא ואבא שנדרסו בעודם רוכבים מחובקים.
אמא ואבא שהפכו לחלק מסטטיסטיקה של עשרות אלפי הרוגים מאז קום המדינה (34,143 ליתר דיוק, נכון לחודש מרץ) ואמנם אין להם צפירה לאומית, אבל אנחנו נותרנו שכולים ויתומים בדיוק כמו כל משפחה אחרת.
